📜 סיפורים · 850

אלמביק, אלכימאים וזיעה: מאיפה בא הערק

המכשיר נולד באלכסנדריה, קיבל שם ערבי, והמשקה שיצא ממנו נקרא ״זיעה״.

מכשיר הזיקוק הקלאסי, סיר מחומם, כובע שאוסף את האדים וצינור שמוריד אותם לכלי קיבול, נקרא אלמביק. המילה ערבית, ״אל-אינביק״, אבל היא שאולה מהיוונית ״אמביקס״, כוס. את הציורים הראשונים שלו מוצאים אצל אלכימאים ממצרים הרומית, קלאופטרה האלכימאית וזוסימוס מפנופוליס, סביב המאות השלישית והרביעית. זוסימוס עצמו ייחס את ההמצאה לאישה: מריה היהודייה.

את השלב הבא עשו מלומדי העולם המוסלמי. בכתבים המיוחסים לג'אבר אבן חיאן, מהמאה התשיעית, יש זיקוק של חומרים אורגניים. אל-כנדי ואל-פאראבי כבר מעידים על זיקוק של יין, ואל-ראזי התנסה בזיקוק בהרחבה. הם חיפשו בעיקר בשמים ותרופות, לא משקה לארוחה.

המשקה הגיע בסוף. ״ערק״ בערבית פירושו זיעה, כמו הטיפות שמתעבות ונוטפות מהאלמביק. מזקקים יין ענבים, ואז מזקקים שוב עם זרעי אניס, ואת הטובים מיישנים בכדי חרס.

וכשמוסיפים מים הוא מלבין. שמן האניס, אנתול, נמס באלכוהול אבל לא במים. חלק ערק, שני חלקים מים, כוס עם קרח, ושולחן מלא מזטים.

שאלה מהסיפור

מה פירוש המילה ״ערק״ בערבית?

אם אהבת, המשך ל…

מקורות