📜 סיפורים · 1956

מנוער, לא בחוש: האם בונד טעה?

המשפט הכי מפורסם בעולם הברים הוא, לדעת רוב הברמנים, הוראה שגויה.

המשפט מופיע לראשונה ברומן ״יהלומים לנצח״ מ-1956, ובפיו של בונד עצמו ברומן ״ד״ר נו״ מ-1958. בקולנוע, מי שאומר אותו ראשון הוא דווקא הנבל, ד״ר נו, ב-1962. שון קונרי מזמין כך בעצמו רק ב״גולדפינגר״, ב-1964.

עוד לפני כן, ב״קזינו רויאל״ מ-1953, בונד מכתיב לברמן משקה משלו: שלוש מנות ג'ין גורדונס, מנה אחת וודקה, חצי מנה קינה לילה, לנער היטב עד שקר כקרח, ופרוסה גדולה ודקה של קליפת לימון. הוא קורא לו וספר, על שם וספר לינד.

אז למה ברמנים מתעקשים לבחוש? משקה שכולו מרכיבים צלולים נשאר בבחישה צלול וחלק. ניעור מכניס בועות אוויר ושברי קרח, והמשקה נהיה עכור. שתי השיטות מקררות ומדללות באותה מידה, הניעור רק מהיר יותר.

המדע התערב פעמיים. מחקר מ-1999 מצא שמרטיני מנוער מנטרל יותר מי חמצן ממרטיני בחוש. ומחקר מ-2013 ספר את המשקאות של בונד בספרים ותהה אם הוא ביקש לנער פשוט כי הידיים שלו רעדו. וב״קזינו רויאל״ של 2006, כששואלים אותו מנוער או בחוש, בונד עונה: ״נראה לך שאכפת לי?״

שאלה מהסיפור

מי אומר ראשון ״מנוער, לא בחוש״ בסרטי בונד?

אם אהבת, המשך ל…

מקורות