📜 סיפורים · 1743
שיגעון הג'ין: כשלונדון שתתה את עצמה לדעת
הכול התחיל בפוליטיקה. ב-1688 עלה ויליאם מאורנג' לכס המלוכה באנגליה, ובשנים שאחרי הוגבל יבוא הברנדי הצרפתי ועודדו זיקוק מקומי מדגן. ב-1690 נשבר המונופול של גילדת המזקקים בלונדון, המסים ירדו, ורישיון בכלל לא היה צריך. כל מי שהיה לו חדר וסיר יכול היה למכור ג'ין.
התוצאה: ב-1743 שתו האנגלים בערך עשרה ליטרים ג'ין לאדם בשנה. כבר ב-1721 האשימו שופטי מידלסקס את הג'ין ברוב הצרות של העניים.
הפרלמנט ניסה לעצור את זה. חוק הג'ין של 1736 דרש רישיון שנתי של 50 פאונד, סכום עתק. קנו אותו בדיוק שני אנשים. כל השאר פשוט המשיכו למכור מתחת לשולחן. ב-1751 צייר ויליאם הוגארת את ״סמטת הג'ין״ המפורסמת, לצד ״רחוב הבירה״ העליז, ובאותה שנה עבר חוק חדש ונבון יותר.
מה שבאמת סגר את הברז, לפי ההיסטוריונים, לא היה החוק אלא מחירי הדגן שעלו. עד 1757 השיגעון דעך. (לוקי אומר: תמיד זה נגמר כשהאוכל מתייקר.)
שאלה מהסיפור
כמה רישיונות נקנו בעקבות חוק הג'ין של 1736?
