📜 סיפורים · 1920

היובש הגדול והאיש שלא מהל

13 שנים בלי טיפה חוקית אחת, וים שלם של ספינות שחיכו ממש מעבר לקו.

בינואר 1920 נכנס לתוקף התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית, והמדינה כולה התייבשה. לפחות על הנייר. בפועל, עד 1925 פעלו בניו יורק לבדה בין 30 ל-100 אלף ספיקאיזי, ברים נסתרים שכולם ידעו איפה הם.

מישהו היה צריך להביא את הסחורה. ביל מקוי התחיל להשיט רום מבימיני ומאיי בהאמה לפלורידה, ואז מצא פטנט: לעגון קצת מעבר לקו שלושת המיילים, מחוץ למים הטריטוריאליים, ולתת לסירות קטנות ומהירות לעשות את הקטע המסוכן. כך נולדה ״שדרת הרום״. מול חופי ניו ג'רזי נספרו לפעמים 60 ספינות בבת אחת.

מקוי התפרסם כמי שמוכר רק מותגים טובים ואף פעם לא מוהל במים. בנובמבר 1923 תפס משמר החופים את הספינה שלו, טומוקה. שנה אחר כך הורחק הקו ל-12 מייל, והחגיגה נהייתה קשה בהרבה.

ואגב, הביטוי ״המקוי האמיתי״? נשמע תפור עליו, אבל הוא מופיע בדפוס כבר ב-1882, הרבה לפני שביל הרים עוגן. היובש עצמו נגמר ב-5 בדצמבר 1933.

שאלה מהסיפור

איפה עגנו ספינות ״שדרת הרום״?

אם אהבת, המשך ל…

מקורות